זו כותרת מקורית למאמר על מקוריות
- shakadler
- Apr 3
- 2 min read
דווקא עכשיו, כשהרשת גועשת בשיח על הנושא – אולי זה לא הכי מקורי לכתוב על מקוריות. אבל מצד שני, זה לגמרי מתבקש. השיחה על הערך של יצירה מקורית היא נושא חם כבר כמה חודשים, מאז שבינה מלאכותית הפכה לטרנד יומיומי. ואז הגיע המודל החדש של צ׳אט ג׳יפיטי, שגרם לכל הרשתות החברתיות להיראות כמו גרסה "ג׳יבלית" או חבובות של עצמן – והוסיף עוד שמן למדורה.
אז בואו נדבר על מקוריות.
אולי זה נראה לנו מובן מאליו, בני התרבות המערבית, שהערך הזה נשגב. אבל האם הוא באמת חייב להיות כזה?
אני זוכרת שיעור אחד שלא אשכח – עם ד״ר יואל טוויל, בקורס על יצירתיות. הוא דיבר על ההבדל בין תפיסות של מקוריות בתרבויות שונות.
במערב, שבו הדת מבוססת על סיפור בריאה של ״קיארטור״ – יוצר שברא יש מאין – מקוריות נחשבת לאידאל כמעט אלוהי.
לעומת זאת, במזרח – שם הבריאה נתפסת כגלגול מתמשך של המציאות – גם העתקה או שכפול נחשבים לגיטימיים.
אפשר לראות את זה בתעשייה הסינית, שמשכפלת כל דבר שנראה לה רווחי.
וזה מעלה כמה שאלות:
האם העתקה בהכרח פוגעת ביוצר?
אולי לא. קחו למשל את "הגל הגדול בקאנאגאווה" – אחת היצירות האיקוניות בהיסטוריה. היא לא מוגנת בזכויות יוצרים, היא עצמה הדפס שיש לו אלפי עותקים "מקוריים", והיא זמינה לכל אדם.
ועדיין – או אולי דווקא בגלל זה – היא אחת היצירות הכי מוכרות בעולם.
האם היוצר הוא בעל הזכויות הבלעדי על יצירתו?
ומה עם ההשפעות שספג? ההשראות? המורים, ההורים, התרבות שסביבו?
הרי רוב היצירות הן המשך של זרמים, רעיונות ויצירות קודמות. אז למי באמת שייכת היצירה? רק ליוצר?
אני יודעת לאן המחשבות שלכם הולכות עכשיו – ובצדק:
ברור שאדם שמקדיש את חייו ליצירה צריך לקבל תמורה. כן, צריך להגן על הפרנסה של יוצרים.
אבל השאלה שאני שואלת היא לא על כסף – אלא על הגישה. על הפחד מהשכפול.
וכאן נכנסת הבינה המלאכותית. היא לא יוצרת – היא מבצעת. ברמה אחרת, כן, אבל עדיין – מבצעת.
המקוריות, הסגנון, השפה האישית – אלה עדיין שייכים ליוצרים אמיתיים. לראשונים, לחולמים, לחדשנים. לואן גוך. לפיקאסו.
אם את או אתה רק מבצעים – כן, יש מקום לדאגה. כי AI יודעת לעשות את זה טוב.
אבל אם יש בכם קול אישי, סגנון ייחודי, שפה חדשה – אז העולם עדיין צריך אתכם.
כי אתם לא שכפול. אתם מקור.
ולסיום – תחשבו על סטודיו ג׳יבלי. כמה מחמאות הם מקבלים עכשיו, כשהרשת מלאה בחיקויים של הסגנון שלהם. הם השראה. מושא להערצה.
והנה, בזכות כל זה – הפופולריות שלהם בשיא.
אז אולי במקום להילחם, פשוט נבין: הקדמה לא עוצרת. היא לא הולכת אחורה.
גם המצלמה שינתה את העולם – אבל היום היא בכיס של כל אחד. ואף אחד לא מוותר עליה.
יאללה, אני הולכת לג’נטרט משהו.
מוזמנים לעקוב אחריי לתכנים נוספים :)
コメント